יכולתי לקרוא לפוסט הזה גם "כמה שעות בשבוע לוקח לנו לא לכתוב?"

כי העיסוק הזה בלדחות את הכתיבה,
להתחמק ממנה,
להתחיל ולהפסיק
ואח"כ שוב לחזור…
לוקח לנו המון שעות ביומן

ובעיקר המון המון ה-מ-ו-ן אנרגיה
שאנחנו מאוד צריכים בשביל העסק שלנו.

אז מה קורה לנו עם העניין הזה של הכתיבה,
איך זה שכל כך הרבה פעמים דווקא בשביל זה לא נשאר לנו זמן
ואיך זה שלפעמים השיווק שלנו ממש נעצר
כי בינינו לבין הלקוחות החדשים
עומד טקסט שצריך לכתוב אותו
יום אחד,
כשנגיע לזה…

(אגב אצל שכירים קוראים לזה "אני צריך לעדכן את קורות החיים שלי"
וזה שלב שיכול להמשך אפילו שנים)

אז בואו נגיד את האמת – כתיבה היא הרבה פעמים מאמץ.
לפעמים יותר, לפעמים פחות
אבל לרובנו היא כן דורשת זמן
ולא סתם זמן
אלא זמן מתאים שבו אנחנו ממש מצליחים להתרכז.
אפשר לקרוא לזה "מוזה", או "להכנס לראש" או "חשק"
אבל בשורה התחתונה,
המשהו הזה שאנחנו צריכים כדי לשבת ולכתוב
לא תמיד זמין ונגיש לנו בדיוק כמו שהיינו רוצים.

אז בואו נראה מה אפשר לעשות
כדי להתגבר על הסיבות העיקריות
שמפריעות לנו לכתוב

(וכן,
בטח ש"לנו",
זה קורה לכל מי שכותב, גם אם זו העבודה שלו
כי ממש כמו בספורט, במוזיקה
ובעצם בכל דבר
תמיד צריך גם להשקיע וזה אף פעם לא עובד בלי זה).

 

סיבה מספר 1: אין לי מה לחדש / כתבו כבר הכל

נכון.
כנראה שכבר כתבו את זה קודם
אבל אף אחד בעולם עוד לא כתב את זה ככה
ותמיד תמיד תמיד
יש קהל חדש שעוד לא נחשף לאינפורמציה הזו
והוא זקוק לה
כי היא תעזור לו ותעשה בשבילו את כל ההבדל.

מעבר לזה,
הרי כולנו מוצפים במידע
ולא כל מה שעובר לידנו
אנחנו באמת מצליחים לעבד ולהפנים
ולכן חשוב לחזור על מסרים
כי כל פעם אנחנו קולטים
את מה שהכי רלבנטי לנו לעכשיו.
ובנוסף – גם אם לא רשמתם פטנט על הידע
יש ערך מוסף מאוד גדול לסינון שאתם עושים
כשאתם מחליטים מה הדבר הכי חשוב
שהלקוחות שלכם יכירו, ידעו ויבינו.

 סיבה מספר 2: אין לי זמן

אוווווווווווו…
עם הנימוק הזה יש לי יחסים מאוד מורכבים.
מצד אחד זה תמיד נכון
ולמי מאיתנו, העצמאים, יש אי פעם זמן פנוי כדי לעשות משהו בכלל?
מצד שני
מאז שאני עצמאית גיליתי שזמן זה דבר מאוד אלסטי
לפעמים אנחנו מספיקים בו המון ולפעמים מעט.

אגב, שמתי לב למשהו שקורה אולי רק אצלי –
איכשהו, תמיד אין לי זמן
לדברים שהם מצד אחד קשים לי
ומצד שני הם עבור העסק שלי ולא עבור הלקוחות.
אז מה לעשות?
קודם כ להכיר בזה זה כבר חצי מהפתרון
ודבר שני – למצוא את הזמן גם אם זה אומר על חשבון שעות שינה.

סיבה מספר 3: אין לי על מה לכתוב

מהנסיון שלי אין בכלל ספק
שזו ה-בעיה של כל מי שכותב באופן קבוע.

היא יכולה להיות קשורה גם לבעיות האחרות
(אין לי זמן לחפש נושא, אין לי נושא כי הכל כבר נאמר וכו')
ויש תקופות שהיא יותר רלבנטית ותקופות שפחות.

אז מה עושים כשלא מוצאים נושאים לכתיבה?
אנחנו מתעסקים עם זה הרבה כאן בבלוג
ואין כאן שום פתרון קסם אבל יש כמה שיטות שיכולות לעזור לכם:

אני למשל מתחזקת רשימה של נושאים לבלוג
וכל פעם שיש לי רעיון חדש אני מוסיפה לה –
זה יכול להיות משהו שקראתי, שאלה של לקוח,
תובנה שהגעתי אליה, או פשוט ידע מקצועי שחשוב לי לחלוק.
יש שבועות שמאוד ברור לי על מה אני רוצה לדבר
וכשזה פחות זורם אני פותחת את הרשימה ונזכרת.

עוד פתרון הוא לקחת השראה מאחרים
זו לא העתקה ועם כל הכבוד
הרי כבר סיכמנו שכנראה שאמרו כבר את הכל.
אבל דווקא כשאתם קוראים משהו שלא מחדש כלום בעיניכם
זה בדיוק המקום לקחת את הנושא
וכן ליצוק לו את הערך המוסף הייחודי שלכם.

ועוד רעיון הוא לעשות מה שנקרא "אוצרות"
(באנגלית: Content Curation )
ולהביא לקוראים שלכם תוכן מעולה ורלבנטי
שנתקלתם בו כחלק מהסקרנות והלמידה המקצועית שלכם.

זה יכול להיות הרצאה מ- Ted  , סיפורי השראה
ואפילו סרטון מצחיק על הנושא שלכם –
הרעיון הוא לתת ערך, לאו דווקא ליצור אותו בעצמכם, מאפס
ותזכרו שעצם הבחירה בחומר מסויים
מעידה מאוד על מי שאתם
ויש בה המון אמירה משמעותית.

סיבה מספר 4: לא יודעים מאיפה להתחיל

לא סתם אומרים שההתחלות הן קשות
והרבה פעמים
גם כשכבר יש לנו נושא מגובש
עדיין קשה לנו למצוא
את קצה החוט שממנו נפתח אותו.

אז כאן יש לי כמה טריקים שיכולים לעזור לכם להתניע:

הטריק הראשון הוא פשוט להתחיל:
תכתבו תכתבו תכתבו
ככל שתתחממו זה יעשה יותר קל וטוב
ואח"כ תוכלו פשוט לערוך ולזרוק את ההתחלה

עוד פתרון – זו שיטה שלי ממש עובדת טוב
– כתבתי עליה כאן – מוזמנים לקרוא וליישם

עוד רעיון: דברו על זה, בקול רם,
עם עצמכם או עם אחרים,
תקליטו, תתמללו (הרי אח"כ תמיד אפשר לשנות)
ובינתיים זה כבר יתן לכם push רציני.

ועוד שיטה: עשו רשימה של רעיונות / תתי נושאים /ראשי פרקים
שלדעתכם צריכים להיות בתוך הטקסט,
תבחרו את זה שממנו הכי קל לכם להתחיל
ופשוט תכתבו, כן, ככה מהאמצע.

סיבה מספר 5: לא יתחברו / לא יאהבו את מה שכתבתי

ביקורת זה מפחיד והתעלמות אולי אפילו יותר כואבת
ואני לא מכירה אף כותב
שלא אכפת לו
(מאוד מאוד מאוד)
ממה שהקהל שלו חושב עליו.

בשורה התחתונה – כולנו רוצים לגעת, לרגש ולתת ערך בכתיבה שלנו
ותמיד יש את ההיסוס הזה רגע לפני שלוחצים על "שלח":
מה יהיה אם לא נצליח ונרגיש שהעשייה שלנו היא בעצם חסרת משמעות?
ומה יהיה אם איבדנו את זה והקהל שלנו יתאכזב מאיתנו?
אז שהו שזה אף פעם לא נגמר,
גם אצל הכותבים הכי מצליחים
אז אל תחכו שהפחד ייעלם,
תכתבו למרות הפחד ומה שיהיה יהיה.
כי האלטרנטיבה, להפסיק, ממש לא באה בחשבון
ותחשבו איך זה ירגיש כשמישהו כן יאהב את מה שכתבתם.

סיבה מספר 6: ומה אם לא יסכימו איתי?

אוסקר ווילד כבר אמר "תהיה מי שאתה, כל השאר כבר תפוס"
והאמת שלנסות להיות מישהו אחר
זה מאוד מעייף
ובסוף אף פעם לא מצליח.

אין מה לעשות,
תמיד יהיו אנשים שלא יסכימו עם מה שאנחנו אומרים
אבל לוותר על להשמיע את הקול שלנו לעולם
זה לוותר על להיות אנחנו, במלוא העוצמה שלנו.

אז אל תפחדו להיות אתם
זה התפקיד היחיד שלנו
ובשביל זה אנחנו כאן
והבונוס הגדול הוא שמי שיתחבר אליכם
יתחבר למי שאתם באמת
ולא יצפה מכם להיות מישהו שאתם לא.

סיבה מספר 7: אני לא בתקופה טובה / באנרגיות הנכונות / אין לי השראה

גם עם הנימוק הזה אני מנהלת דיאלוג לא פשוט
כי כתיבה עושים באהבה או לא עושים בכלל
אבל מה שנכון אולי לתוכן לאתר שיכול לחכות (ולחכות… ולחכות…)
לא מתאים לבלוג או ניוזלטר שצריך לכתוב באופן קבוע.
וכשאני אומרת "צריך" אני מתכוונת בעצם ל"ממש חייבים"
כי בערוצים האלו אנחנו מנהלים את מערכת היחסים עם הלקוחות שלנו.

וכמו שיש לנו חברים שאנחנו מדברים איתם כל יום
ואחרים שמספיק לנו לדבר איתם פעם בשנה
כך גם בכתיבה לרשימה,
זה פחות עניין של איזו תדירות היא הנכונה
ויותר עניין של התמדה, בקצב שקבעתם
כדי לעמוד במערכת הצפיות שכבר נבנתה.

אני למשל החלטתי
שאחת לשבועיים אני מוציאה פוסט לבלוג ושולחת לרשימה שלי
וזו גם ההבטחה שאני נותנת בדף הנחיתה שבו מצטרפים לבלוג.
וזהו.
מהרגע שהתחייבתי לזה
אני מתייחסת לזה ממש כמו לפגישה שיש ביומן
ולא מזיזים.

אז כן, השראה זה מעולה אבל גם דד ליין עובד לי יופי.

עוד רעיונות איך לעמוד בהתחייבויות שלנו לעצמנו לכתוב:
לשים לזה זמן ביומן – כי בלי זה, זה לא יקרה
וכמובן שכדאי לשים לב באיזה שעות אתם יותר אפקטיביים בכתיבה.
וגם אם קשה – לשים טיימר לעשרים דקות ולשבת לכתוב
– רוב הסיכויים שאחרי 20 דקות זה כבר יהיה יותר קל.

זהו. יצא ארוך היום אז ממש תודה שנשארתם,
מסתבר שיש לי המון מה להגיד על הנושא הזה 🙂

וחברים, אני ממש מתרגשת כשאתם מגיבים לי
אז ממש אשמח שתכתבו לי
באילו קשיים אתם נתקלים כשאתם רוצים לכתוב
ומה עוזר לכם להצליח לשבת ולעשות את זה בכל זאת.

תודה רבה,

מיכל 🙂
להרשמה לבלוג לוחצים כאן