יצא לכם פעם לראות את אקס פקטור האמריקאי או הבריטי?
אני באופן אישי מכורה קשות ויכולה לצפות בזה בלי סוף
אבל אל תתבלבלו, זה לא שאני כל כך תרבותית
וגם לא כזו מבינה במוזיקה  –
אני שם בשביל הדרמה.

ומה עושה את הדרמה?
נכון, ביצועים טובים, ואפילו פנומנאליים זה חלק מהעניין
(וכן, זה בהחלט נעים ולפעמים אפילו מדהים לצפות בכשרונות)
אבל רגעי השיא בעיני
(שאני אוהבת לחזור אליהם שוב ושוב ביוטיוב,
מצוידת בממחטה כאילו היו פרסומות של סלקום)
הם הרגעים שבהם קורה השינוי הדרמטי
בעמדות השופטים ובהבעות הפנים שלהם.

קשישה שרוקדת כאילו היתה נערה בת 16,
ילדה בת 13 ששרה כמו זמרת נשמה שראתה משהו בחיים,
בחור צעיר ששכח את המילים ונתנו לו עוד צ'אנס
ובעצם כל סיפור שבו יש לנו אנדרדוג
שמתגלה כפוטנציאל מבטיח להיות הדבר הבא.
ואכן הדרמה תמיד נמצאת בהפתעה ובשינוי
וכאן, כמו שאיינשטיין כבר אמר  – הכל זה יחסי.
כלומר ככל שהמרחק בין המצב ההתחלתי והצפוי אל המצב החדש גדול יותר-
כך הדרמה וההתרגשות גדולות יותר
וביחס ישר –  גם ההשפעה שלהן עלינו.

ובחזרה אל שולחן הכתיבה  – הנה טיפ שימושי:
כדי להעצים את המסר וללחוץ עד הסוף על דוושת השכנוע
הדגישו את הפער בין ה"לפני" ל"אחרי":
התנגדויות שהיו ללקוח לפני,
מקרים "אבודים" שהגיעו אליכם אחרי שטובי המומחים כבר הרימו ידיים,
ואפילו, לפעמים, חששות שלכם לגבי היכולת לתת מענה למקרה מסויים –
כל אלו, כשהם מחוברים לסוף טוב ומוצלח (ומפתיע..)
הם מסר עוצמתי בשכנוע לקוחות סקפטיים
וכמובן, קל וחומר, ללקוחות האחרים.

אז תקדישו קצת זמן למחשבה על מצבי "כנגד כל הסיכויים" שבהם טיפלתם בהצלחה
ועכשיו לכו תכתבו על זה משהו
או בקשו עדות מהלקוח
כי אנחנו לא יכולים להגיד "לא" לדרמה טובה.