השבוע, בפגישת היכרות עם לקוחה,
היא סיפרה לי על העסק שלה ועל שיטת העבודה הייחודית שפיתחה.
אח"כ עברנו לדבר על תכנים, לפייסבוק וגם למייל,
והיא ביקשה שאכין לה סדרת פוסטים
שמסבירים מספר מושגי יסוד בסיסיים מהעולם המקצועי שלה.

בשלב הזה, מה שנקרא, נעתי באי נוחות בכיסא שלי.
הרי אנחנו לא בדיוק סובלים היום ממחסור באינפורמציה נכון?
אז למה שנגיע דווקא לדף הפייסבוק שלה
כדי לקרוא מה זה משכנתא, או עמלת פירעון מוקדם?

הצעתי לה שבמקום להסביר בידענות מושגים מקצועיים,
נביא תוכן שמדגיש את הייחודיות של שיטת העבודה שלה:
עדויות, סיפורי לקוח, קישור לכתבות בנושא וגם אמירות אישיות  –
כל זה במטרה לבנות לה קול ייחודי
שימשוך אליה את הלקוחות שהשיטה שלה מתאימה להם.

היה רגע של שתיקה והיה ברור שהיא צריכה לעכל את זה
ואז היא שאלה אותי מה יהיה
אם אחרים יקראו על השיטה שלה ויעתיקו אותה?

אמרתי לה שאי אפשר להעתיק אותה כי כמוה יש רק אחת בעולם,
והשארתי אותה לחשוב על הדברים…
מבינה שזה לא פשוט לה
לשחרר ולהסכים לצעוק לעולם את מי שהיא.

בדרך הביתה נזכרתי במשפט שאני ממש אוהבת
"תהיה מי שאתה כי במילא כל השאר כבר תפוס".